מירוץ סמכויות וכריכה

במדינת ישראל קיימות 2 ערכאות המוסמכות לדון בנושאים הקשורים לגירושין – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. למעט מספר נושאים בהם קיימת רק לערכאה אחת סמכות לדון, הרי שביתר הנושאים לשתי הערכאות סמכות מקבילה לדון בנושאים.

לאיזו ערכאה לפנות – מקובל לחשוב שבתי הדין הרבניים טובים לגברים, ובתי המשפט לענייני משפחה טובים לנשים. כלל זה נכון במקרים רבים, אולם במקרים רבים אחרים כלל זה איננו נכון. במיוחד במציאות הישראלית של ימינו, קיימים מקרים רבים בהם עדיף לגבר לפנות דווקא לבית המשפט לענייני משפחה.

מי שהקדים את משנהו במירוץ – יקבע את הערכאה – לעיתים קרובות, בחירת הערכאה שתדון בנושאים הקשורים לגירושין תיקבע על ידי מי שהקדים את משנהו ופנה לאותה ערכאה. נדגיש כי כלל זה איננו מדויק, וקיימים מקרים שבהם צד הקדים את משנהו ועדיין לא יגרום לרכישת סמכות לאותה ערכאה.

כריכה – לא די לפנות לערכאה בה רוצים להתדיין, אלא יש גם צורך לכרוך – להוסיף לכתב התביעה, ולפרט, את הנושאים בהם רוצים שאותה ערכאה תדון.

מבחני כריכה – לא די לכרוך נושאים לבית הדין הרבני, אלא על התובע הכורך את הנושאים לעמוד במבחנים אותם קבעה הפסיקה לצורך כריכה. בתי הדין ובתי המשפט יבחנו, על פי דרישת אחד הצדדים, האם הכריכה נעשתה בכנות וכדין. כריכה שלא בוצעה בהתאם לתנאי הפסיקה לא תיחשב כריכה כדין, ובית הדין הרבני לא ירכוש סמכות לדון באותם נושאים, אלא רק בנושא הגירושין, או הנושאים שנכרכו בהתאם לתנאי הפסיקה. קיימת חשיבות לכריכה נכונה, ולניהול נכון של ההליך לבדיקת התקיימותם של תנאי הכריכה. קיימים מקרים בהם צד הקדים את משנהו בפנייה לבית הדין הרבני, ולמרות זאת ניתן להעביר את סמכות השיפוט לבית המשפט למשפחה.

כריכה ללא הסכמה – בית הדין הרבני יכול לרכוש סמכות לדון, בנוסף לקבלת הגט, גם בנושאים הקשורים לצדדים בדרך של כריכה, כלומר צד רשאי לכרוך, דהיינו לאחד לתביעת הגירושין, את מכלול הנושאים הקשורים להליך הגירושין, כאשר ההיגיון העומד מאחורי כלל הכריכה הוא לאפשר לבית הדין הרבני לדון בכל העניינים הנובעים והקשורים לקשר שבין הצדדים, כך שכל העניינים יידונו תחת קורת גג אחת.

כריכה בחוסר תשומת לב – קיימת דרך נוספת להענקת סמכות שיפוט לבית הדין הרבני והיא בדרך של הסכמה, כלומר שני הצדדים עשויים לתת את הסכמתם לכך שבית הדין הרבני יידון בנושא מסוים. הסכמת הצדדים יכולה להינתן בחוסר תשומת לב, אם צד לא עמד על זכויותיו ולא התנגד להעברת הסמכות לבית הדין הרבני. מכאן שקיימת חשיבות רבה להתנגדות לדיון בנושאים שונים בבית הדין הרבני.