מזונות ילדים

אבא חייב במזונות ילדיו. כלל זה נובע מהדין העברי המטיל על האב את החיוב לשאת במזונות הקטינים. כלומר, הדין העברי, ההלכה, מחייבת רק את האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים. החוק מחיל את הדין העברי, ומכאן נובע הכלל שהאב הוא זה שחייב במזונות ילדיו. הואיל וכלל זה יוצר מצב של חוסר שוויון, שהרי לפי כלל זה אמא המשתכרת סכומים הגבוהים מהאב לא תהיה מחוייבת במזונות, בעוד שהאב הוא זה שיחוייב במזונות.

לנוכח חוסר השוויון הנובע מהחלת הדין העברי, צמצמו בתי המשפט את החיוב הבסיסי המוטל על האב במזונות הקטינים, ולמעשה הטילו בפועל גם על האם חיוב במזונות. סוגיה זו, האם חיוב המזונות יוטל במלואו על האב או שמא גם על האם, נמצאת בהתפתחות מתמדת.

רכיבי המזונות – הרכיבים המרכיבים את מזונות הקטינים כוללים סכומים עבור המחייה ובין היתר, כלכלה, חינוך (לרבות שיעורים פרטיים), הוצאות רפואיות (לרבות טיפולים פסיכולוגיים), דמי טיפול, צעצועים ומשחקים, דמי כיס, נסיעות, הוצאות בגין מסעדות ובילויים ועוד.

מדור – בין הרכיבים המרכיבים את מזונות הקטינים יפסקו בתי המשפט סכומים בגין מדור לקטינים, דהיינו קורת גג לקטינים. החיוב במדור לקטינים איננו חיוב מלא, של מלוא הוצאות המדור, אלא בדרך של חיוב יחסי, בהתאם למספר הקטינים.

בחינת יכולתו הכלכלית של האב – גובה המזונות, מעבר לבחינת צרכי הקטינים, ייקבעו גם לפי יכולתו של האב. לצורך בחינת יכולתו בודק בית המשפט הן את הכנסותיו (ממשכורת) והן את רכושו והכנסותיו ממקורות אחרים.

תלוש משכורת נמוך – פעמים רבות מציגים אבות תלושי משכורת נמוכים במטרה לצמצם את גובה המזונות. במקרים המתאימים, בתי המשפט יקבעו כי תלוש המשכורת שהציג הבעל איננו משקף את המצב האמיתי, ולכן אין לסמוך עליו. כמובן שלצורך כך יש להראות לבית המשפט "סימנים" כי הוא משקר, וכי תלושי המשכורת אינם משקפים את המצב האמיתי, וכי הוא מרוויח סכום הגבוה בהרבה מתלוש המשכורת אותו הוא מציג.

הברחת רכוש – פעמים רבות מעביר הבעל את נכסיו ורכושו לאדם אחר במטרה להתחמק מתשלום מזונות. ניתן להוכיח בבית המשפט כי האב הבריח רכוש במטרה להתחמק מתשלום המזונות, ובתי המשפט יתחשבו ברכושו של האב בפסיקת המזונות.

כפי שאמרנו, החיוב במזונות המוטל על האב יוצר מצב של חוסר שוויון. כדי לצמצם את חוסר השוויון הלכו בתי המשפט במספר גישות. ודוק, בתי המשפט צמצמו את חוסר השוויון, ולא ביטלו אותו. דהיינו, הגישה הבסיסית הרווחת היא שהחיוב הבסיסי במזונות מוטל על האב. נציין להלן חלק מהדרכים בהן הלכו בתי המשפט כדי לצמצם את חיוב האב במזונות.

התחשבות בכלל הכנסות המשפחה – בית המשפט העליון פסק, פעם אחר פעם, כי יש להתחשב בכלל הכנסות המשפחה בעת שפוסקים מזונות קטינים. לכאורה, ניתן היה להבין כי בית המשפט העליון ביטל את החוק שאמרנו לעיל, לפיו האב חייב במזונות ילדיו, אולם אין הדברים כן. קיימת מחלוקת בין בתי המשפט למשפחה כיצד מיישמים הלכה זה.

צמצום המזונות ההכרחיים – בתי המשפט צמצמו את המזונות ההכרחיים בהם יחוייב אב במזונות, כאשר מעל לסכום זה חייבו בתי המשפט גם את האם במזונות. בדרך זו מחייבים פעמים רבות בתי המשפט את האם לשלם חלק מהוצאות שונות, כגון הוצאות דמי טיפול, חינוך, הוצאות רפואיות וכד'.

יישום ההלכות וצמצום המזונות המוטלים על האב ייתכן רק במקרה בו האם מרוויחה סכומים, שהרי אמא שאיננה משתכרת, לא ניתן לחייבה לשאת במזונות ילדיה.